דרושה רפורמה דחופה בענף המטפלים הסיעודיים

עו"ס מירב אסידו, מנהלת פיתוח עמותת שילה,

עמותה לפיתוח שירותים לאזרח הוותיק בקהילה

עובדת זרה חשודה בתקיפת מטופלת קשישה וכליאתה במחסן, כך פורסם היום (4.12.22) בתקשורת. לפי החשד המטפלת, שעובדת במקביל בניקיון בתים, לקחה איתה את הקשישה בכיסא גלגלים לבניין בתל אביב שבו ניקתה דירה וסגרה אותה במחסן שם עד שתסיים לנקות. שכנים ששמעו שמשהו לא כשורה הזעיקו את המשטרה ונחשפה הזוועה. זהו כמובן מקרה קיצון. מרבית העובדים הזרים עושים את מלאכתם הלא פשוטה באופן מסור.

את עבודת הקודש שלהם, זו שמעטים הישראלים שחפצים בה, עושים המטפלים הסיעודיים רחוק מהעין ובדר"כ לעין מצלמה עוקבת: מסדרים את המיטה והסלון בבית הקשיש/ה "שלהם"; מבשלים אוכל טרי; מביאים תרופות, מצרכים, משגיחים כשהם מתקלחים ובעיקר – נמצאים שם. מתעניינים, מקשיבים, אומרים מילה טובה, מחזיקים את היד.

בימים אלה התפרסם מכרז חדש מטעם הביטוח הלאומי לאספקת שירותי סיעוד לקשישי ישראל, זכאי גמלת הסיעוד. למרות הציפיה הגדולה בתחום, בשורה של ממש לא נמצאת בו. לא בתחום שכר המטפלים הישראליים או העובדים הזרים ולא בנושא ההכשרות. משכך, נותני השירותים מתמודדים עם מחסור ארצי חריף בעובדים לתחום, ונאלצים להתפשר לעתים קרובות מידי על איכות חלק מהמטפלים.

בישראל כ 120,000 מטפלים ומטפלות סיעודיים, ישראליים וזרים, המטפלים ב 500,000 קשישים בביתם: זכאי גמלת סיעוד, מטופלי רווחה ומטופלים פרטיים. הם מגיעים לבית הקשיש.ה לפי תוכנית הטיפול שנקבעה, משתכרים מעט יותר משכר מינימום. מרביתם נשים. חלקם מטפלים ביותר מקשיש אחד. לרובם אין רכב. על שעות הנסיעה וההמתנה הם לא מתוגמלים. הטיפול הסיעודי לרוב אינו הבחירה המקצועית הראשונה שלהם. רובם התגלגלו למקצוע מסיבות שונות.

הם מתמודדים עם משפחות תובעניות, עם לקוחות שלעתים רואים בהם מנקים ותו לא (לא, זה לא כלול בתפקיד), עם בקשות להכין ארוחות מבושלות לכל משפחה המורחבת ובעיקר – עם בדידותם של הקשישים בהם הם מטפלים, בעלי משפחות ועריריים כאחד.

שר חדש עומד להיכנס למשרד הרווחה. ע"פ פרסומים, לא נרשמו קרבות על התפקיד. בשלה העת לקדם רפורמה בתחום ולהפוך את הטיפול הסיעודי למקצוע מתגמל ומוערך. העולם מזדקן לנגד עיננו. נתוני משרד הבריאות שהתפרסמו לאחרונה מצביעים על כך שתוך 25 שנים תוכפל אוכלוסיית בני ה־75 ומעלה בישראל — מ־410 אלף בשנת 2015 ל־811 אלף בשנת 2039.

ומי יטפל בכולם? אם לא נשכיל לתת למטפלים ולמטפלות הסיעודיים תנאים מכבדים, שכר ראוי ובעיקר הכרה – לא יהיה מי שיטפל בזקנים. כבר היום מורגש מחסור חריף בכוח אדם, בכל הארץ. כבר היום יש קשישים שלא מקבלים את מלוא שעות הטיפול להן הם זכאים. המשמעות היא שקשישים אלה מתקלחים פחות, ביתם פחות מסודר, המקרר פחות מלא ויש הרבה יותר זמן לבד. גם אם היתרה של גמלת הסיעוד מועברת להם בכסף, הרי שכסף אינו יודע לטפל. יש לדעת: תנאיהם ושכרם של המטפלים נקבעים על ידי המדינה והם נמוכים מידי. מספרם של מי שבוחרים להצטרף לתחום, מתמעט והולך.

אם מדינת ישראל לא תשכיל לשמר ולפתח את הטיפול הסיעודי בקהילה עכשיו, יגיעו הרבה קשישים לפתרון מוסדי, שעלותו גבוהה פי כמה. במקביל, תגדל התלות בעובדים זרים וישראל תצטרך לפתוח את שעריה בפניה הרבה יותר מהגרי עבודה.

אנחנו חייבים להם – הורינו, וחייבים לעצמנו פתרון יסודי עכשיו.