מה עלינו לשנות?

• שלושה משרדי ממשלה שונים נוגעים כיום לטיפול בזקן. הבריאות, הרווחה והתמ"ת (להעסקת עובד זר). זקנים ובני משפחותיהם הולכים לאיבוד בסבך הביורוקרטיה. כבר היום יש לפתח מודל מתאם בין המערכות השונות, שיציע מענים מותאמים לזקנים ובני משפחותיהם, כשמדובר לא פעם בשעת משבר אקוטית.
• הזקנים מזדקנים. מספרם של הזקנים בגילאי 85 + צפוי לגדול ואיתו גידול בצרכים: עליה באחוז הזקנים החולים באלצהיימר, המרותקים לבית במצב תפקודי ירוד ומוגבל. במציאות כזו, של צרכים מורכבים ומיעוט מיטות מוסדיות, המשפחות יהיו נתונות תחת עול כלכלי כבד.

חלק ניכר משירותי הקהילה מופעלים על ידי העמותות המקומיות למען הזקן, ארגונים ללא מטרות רווח (מלכ"ר),  המספקים שירותים מתוך ראייה של  טובת הזקן שאינה מוכוונת רווח, במקצועיות ודאגה אמיתית לזקן. מעמדה של הקהילה כגורם מרכזי בטיפול בזקן חייב להתחזק ולבנוסף לרצף השירותים הקיים כיום,  להציע פתרונות חדשניים, דוגמת קהילות שיתופיות, מרכזים קהילתיים פעילים ועוד.

בפני החברה הישראלית עומד אתגר עצום, אליו יש להתחיל להיערך ממש עכשיו. ככל שנקדים להיערך לגידול העצום במספרם של הזקנים, כך נגיע ליום בו הורינו, סבינו וסבותינו יקבלו את הסיוע שהם ראויים לו. אם ממשלת ישראל לא תירתם לתוכנית פעולה לאומית לטיפול בזקן, אנו עלולים למצוא את עצמינו בעוד עשור או שניים מול מאות אלפי קשישים עניים, בעלי צרכים מורכבים וללא מענה.

ואל נא נתבלבל, יום אחד, אם נזכה, גם אנחנו נהיה וותיקים. זו ההזדמנות שלנו לשינוי חברתי מהותי באופן שבו החברה מתייחסת לזקנה.